פארק אתרים מפת האתר דווח על הפרה ממשק ניהול
עזרה בשיעורי בית ומתן סיכומים
באתר זה תוכלו לקבל עזרה פרטנית בשיעורי הבית, כמו כן, תוכלו למצוא סיכומים מותאמים למבחני הבגרות, מה שלא נמצא..תבקשו ותקבלו!!!
עמוד הביתפורום סיכומיםפורום שיעורי ביתיצירת קשרהזמנת שיעור פרטי
הודעות אחרונות בפורומים


28.01.16 10:29



12.06.10 22:33



02.06.10 19:00



29.05.10 21:40



25.05.10 21:08



24.05.10 13:53



24.05.10 13:50



13.05.10 09:45



04.05.10 21:23



02.05.10 16:22

שלום!

אשמח לקבל סיכומים+ היצירות:

אם תתן לי חלקי

רק על עצמי

דרור יקרא

ירח יקר מלא

שלח יונה

אוצר תחת הגשר- את שני הנוסחים

שתיקות

כתוב בעיפרון

תודה רבה על הרצון לעזור! ה' יברך אתכם! בהצלחה!צוחק

נכתב ב: 19.11.09 15:57 ע"י שרית

נושא תאריך חבר
20.11.09 07:41 nisim.ab

אני מצרף לך קישור לסיכום נפלא + השוואה.

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/49D2A5ED-30DE-4048-8D96-8E56D0D66786/99812/Hanagid1.doc

הוספת תגובה

nisim.ab
הודעות: 164
הודעה פרטית
20.11.09 07:37 nisim.ab

אוצר מתחת לגשר:

ר' אייזיק מקראקא שהיה עני מרוד. לילה אחד חלם ר' אייזיק חלום ובו הוא שומע קול שקורא אליו 'מתחת לגשר של העיר ורשה מזומן לך אוצר' ואכן ר' אייזיק שכבר למד לא להתרגש מחלומות בחר גם לא להתרגש מן החלום הזה, אלא שבליל המחרת שוב חלם את אותו חלום עם אותו קול קורא 'מתחת לגשר של העיר ורשה מזומן לך אוצר'. ר' אייזיק הבין שמשהו כאן לא תקין, הוא קם בבוקר ונמלך עם אשתו על דבר החלום. אשתו שכבר היתה למודת חלומות ופנטזיות ביטלה את דבריו של ר' אייזיק ואמרה 'החלומות שווא ידברו'. ר' אייזיק אכן היה שומע לדברי אשתו אלמלא שעוד באותו לילה שב וחלם את אותו חלום, ושוב בשלישית אותו קול קורא: 'אייזיק! מתחת לגשר של ורשה מזומן לך אוצר!'. בבוקר ניעור ר' אייזיק משנתו והחל אורז את מטלטליו כשפניו לעיר ורשה. שלושה ימים ארכה הדרך עד שבערב היום השלישי הגיע ר' אייזיק אל מתחת לגשר של העיר ורשה, אלא ששם חיכתה לו אכזבה גדולה. כל מתחם הגשר היה מוקף בחיילי הצאר - אין יוצא ואין בא. אמנם ר' אייזיק לא ויתר ובאישון לילה הוא קם והתגנב אל מתחת לגשר והחל לחפור במרץ, הוא חפר וחפר עד שלפתע חש בזרוע הלופתת את צוארו. היה זה קצין הצאר שפנה אליו בקשיחות ושאל למעשיו. ר' אייזיק נאלץ לספר לו את כל הסיפור על החלום ועל המסע שלו בעקבות האוצר שמתחת לגשר. לשמע דבריו הקצין כבר לא יכול היה להתאפק והוא פרץ בצחוק ולעג לר' אייזיק ומעשיו, בין כל המילים והפעיות הוא הגניב לעברו של ר' אייזיק: "נו מה??!! אם אני הייתי מתרוצץ אחרי כל חלום שהייתי חולם בלילה, לא הייתי פה בכלל, אלא בעיר קרקא בבית של יהודי אחד בשם אייזיק וחופר לו מתחת לתנור שלו בתקווה למצוא אוצר" למשמע דבריו אלו ר' אייזיק לא אמר מילה אבל בתוך תוכו הוא הבין היטב לאן הוא צריך ללכת, לאחר בקשת הסליחה מהקצין ארז את מטלטליו בחזרה לקראקא. בהגיעו לביתו החל לחפור מתחת לתנור ומצא שם את האוצר המיוחל. הסיפור המוכר הזה מעביר בעצם את אותו מסר של נתן זך, לא תמיד התרחקות היא פתרון. הפתרון לא מצוי ברחוב או מתחת לגשר של ורשה אלא פה קרוב ממש מתחת לאף (או לחילופין מתחת לתנור...) לפעמים אנשים שנודדים אל התשובה מגלים בסוף עד כמה היא היתה כה קרובה.

אני כבר ממש עייף..חח.. אז אמשיך ממש בקרוב.

הוספת תגובה

nisim.ab
הודעות: 164
הודעה פרטית
12.06.10 22:33 eyalalon00

ישנם 2 גרסאות הגרסא שאתה מדבר עליה היא גרסת פשיסחא

אולם יש גם את גרסת ברסלב

הוספת תגובה

הודעות: 1
הודעה פרטית
20.11.09 07:34 nisim.ab
בקרון החתום / דן פגיס
מילות צופן: בקרון, משלוח, הן לוקחות אותנו אל השואה.
השיר הוא פתק יומיומי שנקלע לאבסורד הבלתי נתפס של השואה.
הכינוי בן אדם מעלה את האבסורד האנושי מוסרי בשואה. העובדה שבן אדם יכול לבוא במשמעות של הבן של אדם (the son of Adam) וגם במשמעות של אנושי. הדבר יוצר אירוניה חריפה על האנושות.
השירה המודרנית מצליחה להעביר לנו חוויות קשות באופן מאופק וחסר רגש.
לשיר ישנם שני מישורים:
1.מישור אוניברסלי – בו חווה = אם כל חי, מייצגת את האנושות שמעניקה חיים.
2.מישור אישי, כלומר חווה היא אישה רגילה המחפשת את בנה. במישור הפרטי, האינטימי, היא אמא שנמצאת במשלוח.

השיר אינו מסתיים, אולי בגלל שלחווה נגמר האוויר והיא אינה יכולה לדבר יותר. היא נוסעת למקום לא ידוע, והיא נמצאת בהיסטריה. אולי היא הוצאה מהקרון ולא הספיקה לסיים את דבריה. השאלות הפתוחות האלה מעבירות לקורא את המסר של חוסר הוודאות לגבי אותם אנשים שנשלחו ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלם.
הבל מייצג את הקורבן, קין מייצג את הרוצח. השימוש בצירוף הלשון קין בן אדם מלמד אותנו שהכותב חשב שגם הרוצח הוא בן אדם, שגם לו יש משפחה, ושגם הוא מסוגל לאהוב. אולי בעצם הוא לא כל כך שונה מאיתנו.
השיר הוא מאוד קונקרטי, יש בו אלמנטים קונקרטיים כמו העיפרון, חפץ יומיומי ופשוט.

אמצעים אומנותיים:
1.חריזה- בשיר אין חריזה, ואין סימני פיסוק. אין לשיר סיום.
2.מבנה מעגלי (כשהשיר נגמר אפשר להתחיל אותו מחדש).
3.סמלים- קין, הבל חווה, המשלוח. מילים אלו מעוררות אסוציאציות לתנ``ך ולשואה.
4.תשתית מקראית- שימוש בדמויות מהתנ``ך. יש שימוש חדש במקורות מסיפור אישי בתנ``ך. יש השלכה אוניברסאלית ושימוש מרובה בסמלים.
5.צירופי לשון- קין בן אדם.
6.לשון יומיומית- תגידו, כתוב בעיפרון, תראו.
7.פסיחה- שורות 2 ו-3.
8.השיר הוא חסר צורה, אין חלוקה לבתים, אורך השורות אינו אחיד.

הכותרת בשיר ``כתוב בעפרון בקרון החתום``-
הכותרת היא השורה הארוכה ביותר, ואלי גם האינפורמטיבית ביותר. אפשר להסיק ממנה שכמו השיר, גם גורלם של יושבי הקרון חתום.
כתוב בעיפרון- עיפרון דוהה, הוא נשאר לאורך זמן כמו למשל דיו. השימוש במילה מלמד על דהיית המילים, דהיית המשמעות.
המילה קרון לא לוקחת את הקורא ישר לשואה, בהתחלה עוד אפשר לחשוב שמדובר על רכבת תמימה, אולי זה מכוון. הרי יהודי אירופה סרבו להאמין בנורא מכל, אלא חשבו שמדובר על רכבת שתיקח אותם להתיישבות מחדש.
המילה חתום מלמדת אותנו על גורלם של יושבי הקרון. גורלם נחרץ, אין דרך להימלט.
הכתיבה בעפרון היא כמו מחאה נגד הקרון החתום. מחאה קטנה נגד אויב גדול.

הוספת תגובה

nisim.ab
הודעות: 164
הודעה פרטית
מצורף קובץ 20.11.09 07:21 nisim.ab

אני מצרף לך קובץ סיכום.

בהצלחה

 

צפיה בקובץ מצורף הוספת תגובה

nisim.ab
הודעות: 164
הודעה פרטית
20.11.09 07:16 nisim.ab

על המשוררת

רחל בלובשטיין נולדה ברוסיה בשנת 1890. כבר בילדותה ציירה וכתבה שירים ברוסית. היא למדה עברית רק אחרי שעלתה לישראל, כשהייתה בת 19. זמן קצר לאחר עלייתה ארצה, הצטרפה לחווה החקלאית לבנות במושבה כנרת, ואחר-כך – לקבוצת דגניה.

   בשנת 1913 נסעה רחל לצרפת כדי ללמוד אגרונומיה ובשנת 1919, כאשר חזרה לישראל, קיננה בה כבר מחלת השחפת, אשר מנעה ממנה לשוב ולהשתלב בחברה הכפרית שעל שפת הכנרת. חולשת גופה והחשש שמא תדביק אחרים במחלתה, יצרו לחץ חברתי שהביא לעזיבתה ולנדידתה ממקום למקום (צפת, ירושלים, תל-אביב). מחלתה הלכה והחמירה, ומצבה הכלכלי הורע מיום ליום. היא הייתה אישה גאה, ולא ביקשה עזרה ממכריה, שהיו בין מנהיגי היישוב באותן השנים.

   פרק הזמן האחרון בחיי המשוררת רחל עבר עליה בבדידות, חולי ומחסור. היא הייתה מודעת לחומרת מחלתה ולמותה הקרוב, והדבר משתקף בכמה משיריה.

   סיפור החיים של רחל משקף את קורותיהם של בני דורה. זהו המצע התוכני והרגשי שעליו נכתבו שיריה, ולא במקרה מצאו בני היישוב את עצמם בתוך השירים. שירי רחל דובבו במלים פשוטות ובהירות את עולמם הנפשי, את מתח הניגודים החריף בין חדוות העשייה החלוצית לבין הסבל של חיי היומיום – חיים של מחסור, עבודה קשה, חולי, מוות בטרם-עת וגעגועים לרוך ולחמימות האוהבת והמגוננת של בית ההורים הרחוק.

   רחל נפטרה בשנת 1931 ולפי בקשתה, היא נקברה בבית-העלמין של המושבה כנרת.

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.                      אין לשיר כותרת.לפיכך השורה הראשונה נחשבת ככותרת

צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,

גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ

רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

 

גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –

דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,

יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,

יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

                                                                       

כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע              כל ארחותי-דרכי חיי,  הליז-עקום,סוטה מדרך הישר.

פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.                  פחד טמיר-פחד נסתר,נעלם,לא ידוע ,

לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?                                            

לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים? 

ד' אדר תר"ץ

 

השיר "רק על עצמי" הוא שיר אישי,שיר לירי בו הדוברת עומדת במרכז השיר ומביעה תחושותיה,חוויותיה ורגשותיה.

 

קריאה ראשונה-הדימוי לנמלה

בשיר שלפנינו משווה הדוברת את עצמה לנמלה.

השיר בנוי סביב הדימוי לנמלה.הדוברת מספרת על עצמה באמצעות הנמלה.

 בספרות וגם בחיי יום-יום אנו מרבים להשתמש בנמלה כדימוי והשוואה לדבר מה אחר. מקובל לראות בנמלה סמל החריצות,סמל העסקנות וחיי הציבור.לעיתים גם סמל לדבר זעיר.

 

הדמיון בין הדוברת לבין הנמלה בשיר מפתיע בהיקפו:הבתים מתמקדים בדימוי אחד מרכזי. הדמיון בין הנמלה לדוברת:

הדוברת מתארת בשיר  6  תכונות משותפות הדומות ביניהן:

  1. עולמי צר ועולם הנמלה צר

2 .  אני עומסת משא והנמלה עומסת משא .

3.   משאי כבד מכוחותיי כשם שמשאה של הנמלה כבד מכוחותיה,ממשקלה.

4.   גם דרכה, כדרכה של הנמלה לצמרת , היא "דרך מכאוב ועמל",

 5.   כוח נעלם ושרירותי חוסם את דרכה של הדוברת כשם שפעמים הרבה אדם חוסם לשם

       שעשוע את דרכה של הנמלה.

       6.   כשם שהנמלה יראה  תמיד פן יבוא מישהו ויחסום את דרכה כך אני יראה תמיד מפני

           אותו כוח שרירותי פן יחסום את דרכי. שתיהן פוחדות מ 'יד ענקים'-כוח חיצוני

           ,שרירותי,בלתי צפוי ומאיים,שאין עליו שליטה והוא משבש ומעוות את כל חייה . גם היא,

           כנמלה, עושה את דרכה ל"צמרת" מתוך חרדה מפני "יד ענקים זדונה ובוטחת",

          המתנכלת לה ו"שמה לאל" (מבטלת) את כל מאמציה.

 

קריאה שנייה:אני שונה מהנמלה

השיר המתהפך   (שיר מתהפך הוא שיר המשנה משמעותו בסוף השיר ואז קריאה שנייה של השיר שונה מקריאה ראשונה)

ראובן קריץ, אחד ממבקרי שירתה של רחל טוען כי כשמגיע הקורא לשתי שורותיו האחרונות של השיר מתהפכת משמעותו של השיר. מתברר מהן שמשמעות השיר איננה ראו עד כמה דומה אני לנמלה אלא ראו עד כמה אינני דומה לנמלה.כלומר לאחר 6 הנמקות אלו של ההשוואה באה הפואנטה,ההופכת על פיה את כל המשמעות שנבנתה עד כה:

שורות אלה המובעות כשתי שאלות רטוריות:

1."למה קראתם לי חופי הפלא?

2. למה כזבתם אורות רחוקים?"

החוף המופלא והאור הרחוק מסמלים את נוכחותו של כוח חיצוני מושך וסוחף.אך הדוברת לא הגיעה אליהם ובכך לא הצליחה להגיע אל הצמרת של שאיפותיה,אל הייעוד בחייה.

שאיפותיה נשארו בבחינת חופי פלא רחוקים או בבחינת אורות כוזבים,שאך עוררו געגועים גדולים ואכזבה גדולה,ומוטב היה אילולא קראו והבטיחו.

עם זאת שוברות שורות אלה את כל ההשוואה לנמלה: מסתבר לקורא שלא היטיב לקרוא את תחילת השיר: משמעות השורה הראשונה לא ראו עד כמה דומה אני לנמלה אלא ראו עד עמה אינני דומה לנמלה כי:

1.עולמה  של הנמלה צר שאין בו לא חופי פלא ולא אורות רחוקים והצמרת שלה מוחשית ולא מטפורית.הנמלה איננה יודעת מה מעבר לעולמה הצר  ואילו עולמי צר מפני שאינני יכולה להגיע אל מה שמעבר לו,לא יכולה להגשים חלומותיי ומאוויי.

2. הנמלה עומסת משא מוחשי-פיסי ואילו אני עומסת משא מטפורי,משא רוחני-נפשי.

3. הנמלה נושאת משא כבד בשל סיבה אובייקטיבית-משקל כבד ואילו כובד משאי פירושו-עוצמה נפשית,רוחנית שאינני יכולה לשאת.

4. דרכה של הנמלה מובילה לצמרת מוחשית ,ממשית שאפשר להגיע אליה ואילו לי ישנן ציפיות ומשאלות ,שאיפות שאינן ניתנות למימוש,להגשמה.

5. דרך מכאוב-לנמלה יש קושי בנשיאת המשא ולדוברת מחלה או קושי רגשי ,אישיותי אחר בהשגת המטרה ואולי גורל אכזר.

6. פחד-הנמלה חוששת מהאדם ואילו רחל מהגורל.

בבית זה רחל חוזרת ומתבוננת בנתיב חייה,והפעם-בראייה רחבה וכוללת,שמביאה אותה להכרה טרגית . כעת היא מבינה את שורש הסבל בעולמה:הגורל ותכונות אופייה,אישיותה.

 הגורל-אין שליטה על הגורל המתגלה בכתף הדלה,בדרך המכאוב והעמל (אולי מחלתה),ביד הענקים הזדונה והמתבדחת ובחופי הפלא והאורות הרחוקים.

 אישיותה-ותכונות אופייה.-קיימת שאיפה לצמרת,לאורות רחוקים –אלה הם תקוות ושאיפות,משאלות וכיסופים.ולחופי פלא אלה הם חופי מבטחים,מקנים ביטחון..

.אך יש בה פחד ואכזבה. פחד מסתורי לא מוסבר מפני כוח אלים ששיבש ועיוות את חייה ומילא אותם חרדה,כאב,צער ודמעות. בגלל אופייה ואישיותה אין היא מסוגלת להתגבר על אותו "פחד טמיר מיד ענקים" ולחרוג מתחום עולמה הצר.

עוצמת הפחד ניזונה מן הפער בין תקוות ואכזבות. הדוברת טעתה לחשוב שהתקוות וההבטחות להגיע לחופי הפלא יתממשו,אבל אלה התגלו כאשליה כוזבת ונשארו רק אורות רחוקים.

הפער בין התקוות לאכזבה מובע בשיר ב- 3 תחנות בדרך חייה:

בית א: תחנת השאיפות (משא של שאיפות)

בית ב': תחנת המשבר (הגורל מתאכזר ומתנכל ומונע הגשמת שאיפות)

בית ג': תחנת האכזבה (התקוות לא ניתנות להגשמה כי האורות רחוקים והחופים חופי פלא בלתי מושגים) מקסם השווא מתגלה באמצעות שתי מטאפורות המביעות תקווה, אושר וכיסופים: "חופי הפלא" ו- "אורות רחוקים". לפניהן מופיעים שני פעלים: "קראתם" ו- "כזבתם", המנפצים את האשליה. בשתי השורות האחרונות של השיר מתבררת הסיבה לרגשות הסבל והמרירות, הבאים לידי ביטוי באמצעות סימני השאלה הרטוריים. כגודל התקווה והציפייה, כך עומק האכזבה. "חופי הפלא" הקוראים ממרחק מתגלים ככזב, כמקסם שווא

 

הדוברת והנמלה

בתחילת השיר חשבנו שאסונה של הדוברת הוא בכך שהיא דומה לנמלה ובסופו של השיר (בשתי השורות האחרונות),גילינו שאסונה נובע מהעובדה שאיננה דומה לנמלה. אילו הייתה דומה לנמלה היה לה עולם צר,פיזי וקונקרטי.הצמרת שלה היא צמרת מוחשית  ללא חופי פלא ואורות רחוקים,כלומר ללא ייעוד בחיים שקשה להשיגו.(שהרי קשה או בלתי אפשרי להגיע לחופי פלא כי הם פלאיים וכך גם קשה להגיע לאורות רחוקים) והכל היה פשוט ונטול אכזבות.שאיפותיה אך עוררו געגועים ואכזבה גדולה ומוטב היה אילולא קראו והבטיחו.

. בבסיס עולמה של הדוברת בשיר מצויות תקוות ושאיפות, משאלות וכיסופים, ולצמרת של עולם זה יש משמעות מטאפורית של פסגה חברתית-תרבותית. עולמה של הנמלה צר משום שאין היא מודעת לחסרונו של הממד הרוחני. לעומתה, עולמה של הדוברת צר דווקא משום שהיא מודעת לחסר הזה ושואפת למלא אותו. היא רוצה להגיע אל הצמרת המטאפורית, אך כנראה איננה מסוגלת.

   לדוברת בשיר, שלא זכתה להגיע אל מחוז כיסופיה, לא נותר אלא רק על עצמה לספר, על עולמה הפנימי בלבד.

לסיכום הדוברת תוהה על אופייה וגורלה,משווה עצמה לנמלה ועומדת לבסוף על ההבדלים שבינה לבין הנמלה בשני תחומים: במהות עולמן ובמודעות שלהן כלפי העולם..

תחילה סברנו שהדוברת איננה יודעת מה שמעבר לעולמה הצר ולכן כמו הנמלה איננה מעלה על דעתה שיש דבר מחוץ לעצמה.עתה מתברר שהיא יודעת מה שמעבר,אלא שלא זכתה להגיע לשם ולכן לא יכולה לספר אלא רק על עצמה.

החיווי: אסוני שיש לי שאיפות רמות מידי

 

הדוברת והחברה

   היבט נוסף מתייחס לערך העבודה המתקשר לדימוי הנמלה. בספר משלי מופיע הפסוק המוכר: "לך אל הנמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם" (פרק ו', פסוק 6). באותה שנה שבה כתבה רחל את השיר (1930), היא פרסמה מאמר על הספר הצרפתי "חיי נמלים" מאת מוריס מטרלינק. "הספר הוא שירת-הלל לנמלה, כותבת רחל ומצטטת את המחבר: "הנמלה היא אחד היצורים האציליים ביותר, הרחמניים ביותר, המסורים ביותר, הנדיבים ביותר על פני אדמתנו". בהמשך מציינת רחל שהמחבר מאמין שהתכונות המופלאות של הנמלה נובעות מ"אהבת הזולת ואהבת הדור הצעיר". היא סוקרת את האופן שבו תיאר מטרלינק את חיי הנמלים, ומתעכבת על פרט אחד, משמעותי מאוד בעיניה: "בשוב נמלה הביתה מדרך רחוקה, כשהיא עמוסה משא גדול ממנה פי שלושה, ממהרות חברותיה לקראתה, מאכילות אותה, מוחות את האבק מעליה ומובילות אותה לקיטון (תא קטן) שבו היא שוקעת בשינה עמוקה".

גם רחל שבה הביתה מדרך רחוקה, כשהיא נושאת משא כבד של בדידות וחולי. אבל היא לא זכתה לתמיכה וסיוע של חבריה וחברותיה. להפך, הם הרחיקו אותה מעליהם. בסוף הרשימה התייחסה רחל לתהייה של מחבר הספר אם "התופעות המדהימות" בחיי הנמלים מעידות על כך שהן חוננו, בדומה לבני-אדם, ב"ערך רוחני, [...] תקוות פאר סתומות". רחל הסכימה עם המחבר, וחיזקה את דעתו בשאלה אם היתרון השכלי של בני-האדם על היצורים האחרים "משנה שינוי כלשהו את חוקי היקום וחוקי הנצח?"; זוהי שאלה שתשובה בצידה, והמסקנה – "אכן, בפני אלה קטונו כנמלים".

   לפיכך, ניתן לפרש את הדימוי "צר עולמי כעולם נמלה" באופן הבא: מול מרחבי האין-סוף, בני-האדם קטנים כנמלים, למרות מעמדם הרם בין הנבראים. מכאן ניתן להסיק שרחל לא ראתה בנמלה יצור נחות, אלא יצור קטן – חלש בגופו וחזק בנפשו. מבחינה זו ישנה הקבלה בין הנמלה לבין המשוררת. אך נראה שזוהי הקבלה חלקית, משום שמצבה של המשוררת קשה מזה של הנמלה – היא כורעת תחת נטל של קושי גופני ונפשי ודרך החיים שלה היא "דרך מכאוב ודרך עמל" (עמל = א. עבודה קשה; ב. סבל).

   לאור זאת, נראה כי תפקיד דימוי הנמלה הוא אירוני. מטרתו לשבור את המחשבה המקובלת באשר לאנושיותן של הנמלים ולהוכיח את בני-האדם הנוהגים בחלש בניכור ואף באכזריות.

בהקשר חברתי זה ניתן לפענח גם את 'יד ענקים'   מהי אותה "יד ענקים" העומדת בדרכן של הדוברת ושל הנמלה, ומונעת מכל אחת מהן להגיע אל צמרת עולמה?

   יד הענקים היא ייצוג של סיוט מתמשך, של כוח עליון מסתורי המתעתע בחלשים ממנו וגורם להם סבל. מעין מפלצת שטנית שאין אפשרות להשתלט עליה בגלל מימדיה העצומים ומהותה הזדונית. עוצמתה של ה"יד" מבליטה את חולשתן של הנמלה ושל הדוברת. שתיהן נאלצות לשנות כיוון עקב ההתנכלות התמידית. היד הזדונית משפיעה על חיי הדוברת הרצופים חרדה ופחד בלתי-מובנים. אפשר שיד הענקים היא ייצוגה המטפורי של אותה סביבה חברתית מרושעת ומתנכרת, אליה הרגישה רחל שהיא משתייכת בשובה ארצה כשהייתה חולה ודחויה – זאת בניגוד לקהילה התומכת של הנמלים, שתוארה במאמר על הספר "חיי נמלים".

 

השיר כשיר ארס פואטי

השיר "רק על עצמי" הוא אחד האחרונים של רחל, והוא כלול בספר "נבו" שיצא לאור שנה אחרי מותה. זהו שיר אישי –שיר לירי בו הדובר עומד במרכז השיר ומביע תחושות,,חוויות ורגשות. של התבוננות עצמית,של  חשבון נפש, מעין סיכום של חיים ויצירה.

לדוברת בשיר, שלא זכתה להגיע אל מחוז כיסופיה, לא נותר אלא רק על עצמה לספר, על עולמה הפנימי בלבד.מסקנת הדוברת שרק על עצמה היא יודעת לספר.היא אינה יכולה להתייחס או לתאר חוויות אישיות שאינן שלה. הצהרה זו מובילה לראות בשיר זה כשיר ארס פואטי (שירה ארס פואטית עוסקת בתהליך כתיבת היצירה ='כתיבה על כתיבה') בו חושפת המשוררת את חומרי כתיבתה ונושאי כתיבתה השאובים מחייה . היא גם חושפת בפנינו הקוראים את  יכולת הכתיבה שלה. היא יכולה לכתוב רק על חוויותיה האישיות בלבד.

רק על  עצמי לספר ידעתי. / צר עולמי כעולם נמלה" – מצהירה המשוררת, ובכך היא קושרת את נסיבות חייה לשירים שכתבה. היא מגדירה את שירתה כשירה אישית, והדימוי של עולמה הנפשי ל"עולם נמלה" תוחם שירה זו במסגרת צנועה ומצומצמת – כי מה היא בסך-הכל נמלה?

אך נראה שהצמצום וההפחתה הם רק לכאורה. רחל שמה על עצמה מסכה של אישה קטנה שכותבת שירים תמימים ונוגעים ללב. אבל מאחורי אותה מסכה הסתתרה משוררת בעלת תודעה עצמית גבוהה, שביטאה תכנים מורכבים במלים פשוטות ובהירות.

כלומר הדימוי לנמלה נוצר כדי לבטלו אחר כך ובהפתעה שתיווצר מביטולו היא תצליח להעביר המסר שלה כיוצרת במסגרת חוויותיה האישיות.

 

 

האמצעים האומנותיים=עיצוב אמנותי=דרכי עיצוב= ה"איך"?


  1. שיר לירי.קצר המבטא חוייה אישית. הדוברת מסכמת חייה ויצירתה.יש בשיר התבוננות עצמית,מעין חשבון נפש.הדוברת תוהה על אופייה וגורלה. החיווי: אסוני שיש לי שאיפות רמות מידי.

 

  1. מבנה: כולל:

·         א.מבנה פנימי (מספר בתים,מספר שורות,אחידות ושוני באורך השורות,בחריזה,בסיום( 2 שאלות רטוריות – שאלות הסיום של השיר מבטאות את תחושת האכזבה והייאוש מאותם "חופי פלא" ו"אורות רחוקים" שהכזיבו, כלומר הטעו בדרך לאי-הגשמת השאיפות והחלומות. בנוסף לכך, שאלות אלו חושפות גם נימת מחאה התואמת את עוגמת-הנפש של הדוברת)

·         ב.,חריזה

·         ג. חזרות-אנאפורות,

·         ד. מהפך בשיר (השיר המתהפך)

 

  1. ציורים לשוניים (לשון ציורית) כוללים

·         דימוי (לנמלה),

·         מטאפורות,( המטאפורה המרכזית – "יד ענקים" כביטוי לגורל הזדוני,או כוח חיצוני אחר  המשבש את דרכה של הדוברת למימוש עצמה ולהצלחה.

                 מטאפורות נוספת:

·         דרך –כדרך חיים (מופיעה 4 פעמים) ,

·         צר עולמי-העולם כדרך צרה,בעלת אפשרויות מוגבלות

·         משא..עמסתי- המשא הוא מטאפורה לכובד החיים,חיים קשים

·         חופי הפלא-מבטחים אגדתיים,בלתי אפשריים.

·         אורות רחוקים-אור כמטאפורה לתקווה-תקוות שלא יתממשו

·         תקבולת,

·         אנאלוגיה ניגודית (לנמלה),

·         האנשה.("קראתם לי חופי הפלא","כזבתם אורות רחוקים").

 

  1. מקורות לשוניים: דימוי הנמלה בספר משלי או בספרו של מטרלינק על חיי הנמלים (לפיו הנמלה היא אחד היצורים האצילים ביותר,הרחמנים ביותר והמסורים ביותר. מדינת הנמלים מיוחדת,לא ריאלית שאנחנו בני האדם לא נצליח להקים כמוה לעולם)

סיכום

רחל היתה אישה אינדיבידואליסטית שחיה לבד, למרות שהיו לה קשרים חברתיים רבים. היא נטלה על עצמה משימות רבות, למרות – ואולי משום – שמחלתה החלישה אותה מאוד מבחינה פיזית. כאישה שאפתנית ניסתה לפלס לעצמה דרך "אל צמרת", וחלמה להגיע אל "חופי הפלא" שכביכול קראו לה. אבל הדרך כלפי מעלה נבלמה על-ידי "יד ענקים", ו"חופי הפלא" התגלו כ"אורות רחוקים" וכוזבים. היו שראו בשיר "רק על עצמי" ביטוי לאכזבתה של רחל מחייה בארץ ישראל. לפני שעלתה ארצה היתה מלאת ציפיות וחלומות, ומשהגיעה גילתה את קשיי החיים בארץ, הן במישור הפרטי והן במישור החברתי.

 המסר של השיר: באופן טבעי האדם חי את חייו לאור מטרותיו.אך יש לעיתים כוחות גדולים ממנו המונעים את הגשמת חלומותיו ואלה הם אישיותו והגורל.

 

שאלות מבחינת בגרות

  1. שיר עם התרחשות בעולמו הפנימי של הדובר. הסבר מהי ההתרחשות וכיצד היא באה לידי ביטוי בשיר? (תחושת הכישלון,ההחמצה וזעקת הדוברת החשה מרומה.דרך ביטוייה-בדימוי לנמלה עד לשבירת הדימוי בשתי השורות האחרונות).
  2. הסבר כיצד הדוברת מציגה את עצמה לאורך השיר. בדבריך הסתמך על הניגודים ועל הלשון הציורית (דימויים ומטפורות).

 

 

הוספת תגובה

nisim.ab
הודעות: 164
הודעה פרטית
סה"כ: 5 הוספת נושא

הוספת תגובה  |  בחזרה לפורום

דרוש בדחיפות מעצב ומקדם לאתר

לאתר זה דרוש בדחיפות מעצב ומקדם אתרים למתאים תוגש הצעה רווחית מדהימה

לפרטים:

0508322672

נסים

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי מקצוע

אתר הפורומים המשפטיים